דלג לתוכן העמוד

שכונת רחביה

שכונת רחביה נחשבה מאז ומתמיד כשכונת יוקרה בה גרו אקדמאים, מרצים באוניברסיטה, רופאים, עורכי דין ומורים, וכן התיישבו בה גם כמה ממנהיגי היישוב העברי.

 

בסוף שנות ה-20 ובתחילת שנות ה-30 של המאה העשרים נבנו ברחביה המוסדות הלאומיים של ''המדינה שבדרך'' והם הסוכנות היהודית, הקרן הקיימת וקרן היסוד.

שכונת רחביה נחשבת לאחת מהשכונות הראשונות של תקופת המנדט הבריטי. רכישת הקרקע נעשתה בשנת 1921, כשהשטח כולו היה אדמת טרשים וסלעים. לפני יסוד השכונה, היה קיים באזור מנזר רטיסבון, שהוקם בשלבים החל משנת ה-80 של המאה התשע-עשרה וממערב לשכונה היתה שכונת ''שערי חסד'' שנוסדה ב-1908.

קרקעות השכונה היו שייכות לפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית. האזור נקרא ''זנזריה'', ובשם זה נושע בפי ראשוני המתיישבים. עקב מלחמת העולם הראשונה חדלו להגיע לפטריארכיה כספי תמיכה מארצות חוץ, בעיקר מרוסיה. הפטריאריכה הגיעה למצב כלכלי קשה ונאלצה למכור חלק מקרקעותיה. אדמות השכונה נרכשו על ידי חברת הכשרת היישוב. על הקרקעות הוקם לימים המרכז המסחרי ברחוב ממילא והרחובות בן יהודה, שמואל הנגיד וחלק מרחוב המלך ג'ורג'.

רחביה הוקמה בשלבים: רחביה א' – הוא האזור שבין רחוב קרן קיימת לישראל (קק"ל) בצפון לרחוב רמב''ן בדרום נבנה בשנים 1923 עד 1928. האדריכל הראשון שתכנן את שכונת רחביה הוא ריכארד קאופמן. הוא התמחה בעיקר בהקמת שכונות גנים, וכזו היתה שכונת רחביה. קאופמן תכנן בשנות ה-20 של המאה העשרים את שכונות הגנים: בית הכרם, תלפיות. הארכיטקט שתכנן את בתי רחביה הראשונים היה אליעזר ילין (בנו של איש ירושלים, המורה והסופר דוד ילין). אליעזר ילין ניהל את משרדו בשותפות עם הארכיטקט א. הקר.

ראשוני המתיישבים היו פועלים, אנשי גדוד העבודה, שהתגוררו בשכונה בצריפים שהושארו מימי מלחמת העולם הראשונה על ידי חיילים בריטיים. האבנים לבניין הבתים הראשונים נחצבו בידי אנשי הגדוד ממחצבה ששכנה בקרבת שכונת ''שערי חסד''.

לפני הקמת בתי האבן בשכונה, הוצבו בה שני צריפי מגורים. הצריף הראשון היה צריפו של הנשיא הראשון יצחק בן-צבי ורעייתו רחל ינאי. בני הזוג בן-צבי התגוררו שנים רבות בצריף זה. הצריף השני הוקם על ידי דוקטור דוסטרובסקי ברחוב אלחריזי.

האסיפה הראשונה של בעלי המגרשים התקיימה בחודש אייר תרפ''ג (1923). באותה ישיבה הועלו כמה הצעות לשם השכונה: שבת אחים, אבן עזר, תל אביב, גן צעיר ומקהלות. לבסוף הוחלט של השם ''רחביה''.

רחובות רחביה, להוציא הרחובות אוסישקין, ארלוזורוב ועזה קרויים על שם אישים ממשוררי יהדות ספרד בימי הביניים, אותם הציע הרב שמחה אסף, שהיה בין בוני הבתים הראשונים ברחביה.

שנות הבניה העיקריות של השכונה היו בין 1923 עד 1936. נסללו הרחובות הפנימיים של השכונה בסוף שנות ה-20, הותקנה מערכת חשמל בתחילת שנות ה-30 ונבנו בהמשך המוסדות הלאומיים. בשנת 1925 היו ברחביה 17 בתים, בשנת 1936 הגיע מספר תושבי השכונה ל-1,000, מהם: 145 סוחרים, 247 פקידים, 12 מרצים באוניברסיטה, 56 רופאים ו-46 מהנדסים.

בשני העשורים האחרונים למאה ה-20 החלו ''לזחול'' לשכונה משרדים ובתי עסק. אוכלוסיית השכונה מזדקנת. יותר מרבע מהתושבים מעל גיל 60.