דלג לתוכן העמוד

שכונת בוכרים – בית ישראל

שכונת רחובות הבוכרים נוסדה בשנת תרנ''א (1891) על ידי יהודים יוצאי בוכרה. השכונה ממוקמת בין הרחובות יחזקאל ובר-אילן בצפון מערב העיר.

 

השכונה נקראת ''רחובות'' על פי הפסוק מדברי יצחק אבינו ''ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו פרינו בארץ'' (בראשית, כ''ו, 22). ב-1891 נרכש ''כרם ג'זאל'' – חלקת קרקע בצפון מערבה של העיר העתיקה שהיתה מבודדת ומנותקת משכונות העיר האחרות. לתושביה ניתנה האפשרות לתכנן את בתיהם כרצונם ובלבד שהבנייה תהיה באבן. 

שכונת הבוכרים נחשבת למפוארת שבין השכונות שנבנו בסוף המאה ה-19. הרעיון להקמת השכונה עלה כבר במאה ה-18, כשהגיע שליח מארץ ישראל לבוכרה. הרב יוסף ממאן, שליח העדה הספרדית, גילה בבוכרה קהילה מתבוללת, רחוקה מהיהדות. במשך שהותו בקרב אנשי הקהילה הרביץ בהם תורה וציונות ועודד אותם לעלות ארצה ולהשתקע בה. הגל הראשון של יהודי בוכרה הגיע בשנת 1872 והשתקע בעיר העתיקה.

בשלהי המאה ה-19 הגיעה העליה הגדולה, שהביאה עמה רכוש רב שהצליחה להוציא מבוכרה בכוונה לחיות כאן חיים נוחים כפי שהורגלו שם. פעילי וראשי העדה היו: שלמה מוסיוף, יוסף חוג'אינוב, ישראל חיים חפץ, חיים משיח, פייזין משה ושמעון חכם. הם היו חברי הועד המייסד, שהקים את החברה שבנתה את השכונה. 

החברה שהוקמה ב-1889 ונקראה ''חברת חובבי ציון מהקהילה הקדושה בוכרה וסביבתה''. קבוצת הפעילים שבנתה את השכונה היתה אחראית על חלוקת הדירות, גביית הכסף וקביעת תקנות החברה. השכונה נרשמה כהקדש עולמי לעדת הבוכרים ''לא ימכר ולא יגאל עד ביאת המשיח הגואל''.

בתי השכונה היו גדולים ומפוארים לא רק בקנה מידה ירושלמי ובבתי העשירים התארחו מכובדי הארץ, קונסולים ומושלים. ב-1897 נמנו בשכונה 179 דירות, שלושה בתי כנסת וכן בית מרחץ, תלמוד תורה וישיבה,. בתי השכונה משובצים כתובות הקדש לטובת העניים. 

עדת הבוכרים גדלה והגיעה ערב מלחמת העולם הראשונה לכ- 1,500 נפש. אולם דווקא אז החלה גסיסתה של השכונה – ומאוחר יותר המהפכה ברוסיה (1917) - ניתקו את העדה ממקורותיה ובתי השכונה ניטשו. בינתיים ניצלו התורכים את המבנים המרווחים כאורוות, בתי סוהר ומשרדים. לאחר המלחמה הבתים הגדולים של השכונה הושכרו לאוכלוסיה חדשה של משכילים בני העליה השניה והשלישית שיופי הבתים קסם להם. בשנים אלה הפכה השכונה לאחד המוקדים של העשיה הציונית משום שהתיישבו בה ראשי התנועה בארץ.

הגמנסייה העברית עברה מזכרון משה לבית דיודו בשכונה ובו למדו כמאה תלמידים. אברהם הרזפלד הקים בשכונה בית הבראה ראשון לפועלים חקלאיים. בית ההבראה שכן במשך 3 שנים בבית בביאיוף עד שעבר למקום הקבע שלו בארזה שבמוצא.

עם השנים, התחלפו תושבי השכונה והיום יושביה חרדים שעברו אליה בשנים האחרונות מהשכונות החרדיות הסמוכות. בסוף 2011 נבחרה הנהלה חדשה למינהל הקהילתי מורכבת מ-9 תושבים נבחרים ועוד 6 נציגי הרשות המקומית.