שכונת פסגת זאב נוסדה ב–1984, על כיפה ושלוחה בשם ראס א-טוויל (''הראש הגבוה'' או ''ההר הגבוה'') בגבוה של 772 מטר מעל פני הים.

קצת היסטוריה

שמה הראשון היה ''פסגת טל'' – קיצור שמו הערבי של ההר, אך מאוחר יותר שונה השם ונקשר לשמו של ז'בוטינסקי, אביה ומולידה של התנועה הרביזיוניסטית.

עם סיומה של מלחמת ששת הימים הורחב שטח שיפוטה של ירושלים ושכונות חדשות החלו להיבנות בצמוד לשטח העירוני של ירושלים. עם חלוף השנים החלו להבנות ''שכונות לווין'' במרחק ניכר מהשטח העירוני הבנוי: תלפיות מזרח (1971), רמות אלון (1971), גילה (1972) ונווה יעקב (1972). פסגת זאב היא הצעירה מבין שכונות אלו.

השכונה תוכננה כדי ליצור רצף התיישבותי בין ''הגבעה הצרפתית'' בדרום ל''נווה יעקב'' בצפון.

השכונה מחולקת לארבעה רובעים: פסגת זאב מרכז – החלק הוותיק של השכונה, פסגת זאב מערב - הגובלת בישוב הערבי בית חנינא, פסגת זאב צפון – הרובע הצעיר ביותר של השכונה ופסגת זאב מזרח.

ב''פסגת זאב'' אוכלסו עד כה כ-10,000 יחידות דיור בהן מתגוררים ב – 37,000 תושבים, זאת מתוך ב – 12,000 יחידות דיור המתוכננות לאכלס כ–55,000 תושבים.

בזכות מיקומה של השכונה על ספר המדבר ובסמוך לדרך ההר העוברת ממערב לה, נחשפו בה שרידי ישוב פעיל לאורך תקופות ההיסטוריה.

ממערב לשכונה מצוי תל אל-פול, המזוהה עם גבעת שאול. התל שוכן על גבעה בגובה 840 מטר מעל פני הים בו נוסד ישוב בשנת 1200 לפני הספירה על ידי שבט בנימין. העיר היתה בירת בנימין ושמה יצא לשמצה בעקבות מעשה פילגש בגבעה (שופטים י''ט). בעקבות המעשה נפגעה העיר קשות במאבק השבטים נגד בנימין.

בתחילת המאה ה11- לפנה''ס הוקמה על חורבותיה של ''גבעה'' עיר חדשה, פלישתית, ובה הכה יונתן את נציב הפלישתים בהכריזו עליהם מלחמה (שמואל א' י''ג 3). הגבעה הפכה למקום מושבו של המלך שאול ונקראה על שמו ''גבעה שאול''. גם לאחר התפלגות המלוכה (בשנת 923 לפנה''ס) נודעה הגבעה כאחת הערים המרכזיות בצפון מלכות יהודה.

בשנת 1965 החל חוסיין, מלך ירדן, לבנות ארמון קיץ על פסגת התל, אך מלחמת ששת הימים קטעה את מלאכת הבניה. שלד הארמון ניצב על פסגת התל ומשקיף על פסגת זאב.