דלג לתוכן העמוד

הגברת גלילה רון פדר עמית - תרבות

הסופרת גלילה רון פדר עמית נולדה בחיפה בשנת 1949. היא החלה לכתוב בהיותה בת תשע, ובשנים האלה כתבה כ- 700 מחברות שלא ראו אור. בנערותה למדה בבית הספר הריאלי והייתה חניכה בשבט כרמל של תנועת הצופים. את שירותה הצבאי עשתה בנח"ל, ובאוניברסיטה העברית סיימה תואר בוגר בספרות עברית ובמקרא.

ב- 1971 ראה אור ספרה הראשון ילדי השכונה במחתרת. ב- 1974 פורסם בשבועון הילדים הארץ שלנו הסיפור אל עצמי, שגיבורו הוא ציון כהן מבית שאן – ילד מבית הרוס, שאביו עבריין ואימו מכורה לסמים. הסיפור שהתפרסם בהמשכים היה לספר, אשר תורגם לתשע שפות, והופק כסרט, הועלה על הבימה בתיאטרון לילדים ולנוער ושודר בקול ישראל כתסכית בהמשכים. בעקבות דרישת הקוראים פרסמה עוד תשעה ספרים ונוצרה הסדרה סיפורו של נער עזוב. במרוצת השנים הייתה אֵם אומנת ל- 10 ילדים ממשפחות קשות יום. סיפורי החיים שנחשפה אליהם היו מקור השראה לסדרת הספרים ציון.

בהמשך כתבה על אישים ודמויות מַפתח בהיסטוריה הציונית, בהם באור ובסתר על זאב ז'בוטינסקי, בעוד והדר על מנחם בגין, אומרים אהבה יש על חיים נחמן ביאליק, העורג על אהרון דוד גורדון ולא בובה על חוט – סיפורה של רחל ינאית בן-צבי. בספר נאדיה עסקה ביחסים בין יהודים לערבים. בשנת 2020 ראה אור ספרה האוטוביוגרפי היא – סיפור חיי. במרוצת השנים פרסמה כ- 400 ספרים – מרביתם לבני נוער, ובהם העלתה נושאים שנחשבו "מחוץ לתחום" בספרות לילדים, בהם שימוש בסמים ובאלכוהול ומין בגיל ההתבגרות. אחדים מספריה עובדו לסרטים ולסדרות טלוויזיה, והיא עצמה כתבה את התסריטים לסרט אל עצמי ולסדרות משפחה וחצי, שולחן לשישה ולהתבגר. לצד כתיבתה הייתה העורכת הראשונה של הירחון פשוש ועורכת השבועון ראש צעיר.


נימוקי הוועדה

על כתיבתה הפורייה בתחום ספרות הילדים העברית, על העלאת נושאים רגישים וכאובים בחברה הישראלית ועל היותה מקור השראה לכתיבה יוצרת בקרב ילדות וילדים מוענק לה עיטור הכבוד יקיר ירושלים