7.2.2 התחשבות תכנונית במערך ההיבדלות של קבוצות לאום ותרבות בתחומה של העיר ירושלים התרחש, וממשיך להתרחש, תהליך של היבדלות מרחבית בין קבוצות האוכלוסייה השונות המתגוררות בה . במקביל להיבדלות המרחבית של המגורים מתרחשת גם היבדלות של אזורי המסחר בהם משתמשות קבוצות האוכלוסייה השונות. זוהי בעיקרה היבדלות וולונטרית המשקפת רצון של כל אחת מקבוצות האוכלוסייה לקיים מרחב מגורים ומסחר שבו מתקיימים כללים חברתיים-תרבותיים ייחודיים לכל קבוצה. האוכלוסייה היהודית של ירושלים מתגוררת ברובה באזורים המערביים של העיר וכל האוכלוסייה הערבית מתגוררת במזרחה של העיר (למעט בית צפפה). דפוס מרחבי זה הוא תולדה של ההתפתחות הגאוגרפית של העיר מאז היציאה מן החומות והוא זכה לחידוד בעקבות מלחמת העצמאות וחלוקת העיר. דפוס זה שימש בסיס למדיניות ישראלית של הקמת שכונות יהודיות במזרחה של העיר על מנת להקהות את הקיטוב המרחבי וליצור במקומו פסיפס של גושי שכונות יהודיות וערביות. האוכלוסייה החרדית מתגוררת ברובה בשכונות משלה, בעיקר ברצף של השכונות החרדיות בצפון הקרוב של העיר ובצפון מערב. הנטייה של האוכלוסייה החרדית להיבדל היא תופעה ותיקה בקרב השכונות היהודיות של ירושלים. ריכוז מרחבי של אוכלוסייה חרדית מאפשר גם אספקת שירותים המאפיינים אוכלוסייה זו לקבוצותיה. בעשור האחרון, כאשר תהליך ההיווצרות של רצף השכונות החרדיות בצפון הקרוב של ירושלים לא יכול היה לענות על צרכי האוכלוסייה החרדית, החל דילוג של אוכלוסייה זו אל שכונות מרוחקות יותר מהרצף החרדי. הקמתן של שכונות חרדיות חדשות אלה פתחה פתח להכין מצע תכנוני המתאים מראש לצרכיה של האוכלוסייה החרדית. בקרב האוכלוסייה הערבית יש מידה מסוימת של היבדלות מרחבית בין מוסלמים ונוצרים. יש מקום להתחשב במגמה זו בתכנון מרחבי המגורים ומוסדות הציבור של הקהילות הדתיות השונות. הדבר אמור לגבי הקהילה הנוצרית המהווה מיעוט קטן למדי. בעיר רב-תרבותית כירושלים יש להיבדלות המרחבית של קבוצות האוכלוסייה יתרונות רבים. כל קבוצה זוכה למרחב תרבותי משלה בה היא יכולה לקיים את אורח חייה. כמו כן היבדלות זו מצמצמת את מוקדי החיכוך הפוטנציאליים בין הקבוצות. יש על כן מקום לנהל מדיניות תכנונית המתחשבת בהיבדלות המרחבית של קבוצות הלאום והתרבות של האוכלוסייה הירושלמית. אמצעי התערבות       תכנון מרחבי מגורים חדשים לכל קבוצת תרבות ולאום בעיר. מעשה תכנוני זה ראוי שייעשה בהקשר למערך המרחבי הקיים של כל קבוצה. כך שכונות יהודיות חדשות יתוכננו בהמשך לשכונות יהודיות קיימות, שכונות ערביות יקומו בהמשך לשכונות קיימות של קבוצה לאומית זו. גם בקרב האוכלוסייה היהודית יש מקום לאמץ קו מנחה זה ולקבוע באופן תכנוני מרחבי תכנון מיועדים למגורי אוכלוסייה חרדית ואוכלוסייה לא-חרדית. האוכלוסייה היהודית הדתית של העיר תוכל לבחור לה בין שני סוגים תרבותיים אלה של שכונות יהודיות. כמו כן יש מקום לשקול תכנון מרחבי מגורים המיועדים לאותו חלק באוכלוסייה הדתית המבקש להתגורר בשכונות משלו כפי שהיה מקובל בערי ישראל בעבר. לזמינות הדיור בשכונות של קבוצות תרבות השלכות על צמצום התופעה של חדירת קבוצת אוכלוסייה אחת אל מרחב המגורים של קבוצה אחרת. הדבר אמור בעיקר לגבי קבוצת האוכלוסייה החרדית, אשר בגלל גידולה הדמוגרפי חדרה אל שכונות לא-חרדיות. בעשורים האחרונים, עם התרחבות התופעה של שכונות חרדיות חדשות, הצטמצם תהליך החדירה של אוכלוסייה חרדית לשכונות לא-חרדיות. יש לצפות כי הקמת שכונות חדשות לאוכלוסייה ערבית תמנע בעתיד את החדירה של משקי בית ערבים לשכונות יהודיות שבקרבת שכונות ערביות, תהליך שהתרחש בעשורים האחרונים בערים אחרות בישראל (נצרת עלית, חיפה, רמלה, לוד ועכו).       הימנעות מהחדרת מוסדות ציבור ותרבות של קבוצת תרבות או לאום אחת לתוך מתחמי המגורים של קבוצה אחרת. החדרה זו יוצרת מתחים רבים ומובילה למאבקי תרבות.       יצירת אפשרויות מפגש בין הקבוצות השונות במרחב הציבורי העירוני. בעוד כל קבוצה לאומית או תרבותית מתגוררת במרחבי מגורים משלה חברי כל הקבוצות יכולים לקיים מפגש ואינטראקציה ביניהם במוסדות ושטחים כלל-עירוניים ובמרכזי המסחר הראשיים של העיר. למרכזי המסחר הגדולים של העיר, הן במרכז העיר והן באזורים אחרים (מנחת, תלפיות) תפקיד חשוב כזירת מפגש בין הקבוצות השונות. תכנון מיקומם של מוסדות הציבור (מרכזי החיים) נותנת מענה ראוי להמשך מגמה זו של סיפוק הצרכים של האוכלוסיות השונות.

חזור

חיפוש