יד יצחק בן-צבי

יד יצחק בן-צבי
מכון מחקר, מרכז חינוכי, והוצאת ספרים בנושאי ארץ ישראל והעם היהודי. יד יצחק בן-צבי
יד יצחק בן-צבי הינו מוסד מחקרי וחינוכי, הפועל על-פי 'חוק יד בן-צבי תשכ''ט (1969)'. על-פי חוק זה תפקידיו הם: חקר תולדות ארץ-ישראל והנחלתם לציבור הרחב, חקר ירושלים והנחלת זיקת עם ישראל אליה, וחקר קהילות ישראל במזרח. עם השנים הפך יד בן-צבי לגוף מוביל בתחומים אלו. במתחם שבשכונת רחביה, נמצאים מכוני המחקר, הספרייה ובית הוצאת הספרים, בה רואים אור עשרות ספרים בשנה, וכן כתבי העת: ''קתדרה'', ''פעמים'' ו''עת-מול'', ולצידם פועל המרכז ללימודי ארץ ישראל. ברובע היהודי שוכנות שלוחותיו של יד בן צבי: ''מרכז רחל ינאית בן-צבי ללימודי ירושלים'', ו''אריאל-המרכז לתולדות ירושלים בימי בית ראשון''.

הבניין, שמשמש את הנהלת יד בן צבי, נבנה בסגנון בינלאומי באמצע שנות העשרים של המאה העשרים, והיה שייך במקורו לניסים ולירו בן למשפחת הסוחרים הירושלמית העשירה. בשנת 1952, לאחר מותו של הנשיא הראשון חיים ויצמן, נבחר יצחק בן-צבי לנשיאה השני של המדינה. בן-צבי נולד ב-1884 באוקראינה, ועלה לארץ בשנת 1907 במסגרת העלייה השנייה. הוא היה בין מייסדי ארגון ''השומר'', ממייסדי תנועת ''החלוץ'', וחייל בגדודים העבריים. ממייסדי הגימנסיה העברית, ובשנים 1944-1948 נשיא הוועד הלאומי. במקביל לפעילותו הציבורית עסק במחקר של ארץ ישראל והעם היהודי. משנת 1947 עמד בן-צבי בראש המכון לחקר קהילות ישראל במזרח, שנוסד על ידיו, מכון שכיום שוכן במתחם. במובנים רבים המוסד יד בן-צבי ממשיך את פועלו של האיש יצחק בן-צבי. עם היבחרו לנשיא נרכש הבית של ולירו על ידי המדינה, והוא הפך למעונו הרשמי של הנשיא. הקומה הראשונה שימשה לאירוח ולעבודה, והקומה העליונה למגורים. בית זה נרכש למטרה זו, מכיוון שהיה סמוך למגרש הפרטי של משפחת בן-צבי, עליו גם שכן בימי המנדט צריף המשפחה שבלט בין ה''ארמונות'' של שכונת רחביה. רחל-ינאית רעייתו של יצחק בן צבי גם היא הייתה דמות ידועה בתולדות היישוב- חברת ''השומר'', סופרת, פעילה פוליטית, ומקימת חווות הלימוד החקלאית. במהלך מלחמת העצמאות, ימים אחדים לפני חתונתו, נפל בנם עלי . בשנת 1950, פורק צריף המשפחה והועבר לקיבוץ בית קשת, שם נבנה מחדש כמרכז לנוער, לזכרו של הבן. צניעותו של בן-צבי המשיכה גם במהלך כהונתו כנשיא, והסיפורים על כך רבים. לדוגמא: בן-צבי נאבק שלא יעלו את משכורתו, וכאשר העלאה זו נכפתה עליו בעת שהותו בחו''ל, הוא החליט לתרום מחצית ממשכורתו למכוני מחקר. הוא אף סירב לקנות לעצמו חליפה חדשה או זוג נעליים נוסף, ומשימה קשה הייתה לשכנעו לקנות את פרטי לבוש אלו בכדי שלא יפגע בכבוד המדינה. צניעותו זו כבשה את לבבות רבים מאזרחי המדינה הצעירה, שבשנים אלו עמדו בפני מצב כלכלי קשה. למרות שבן-צבי לא היה אדם דתי היה לו יחס חם למסורת, ופעמים רבות התפלל בבית הכנסת ''רחביה'', ששינה את שמו לאחר פטירת בן-צבי ל''בית כנסת הנשיא''. לצד מעון הנשיא נבנו שני צריפים, לצרכי אירוח. הרעיון לבנות צריפים היה של בן-צבי עצמו, אשר סבר שלא יאה לנשיא להתהדר בבית מפואר כאשר רבים מן העולים החדשים גרים בצריפים, ובפחונים. צריפים אלו משמשים כיום כחדרי הרצאות של יד בן-צבי ובהם מוצגים פריטים אומנותיים וארכיאולוגיים. יצחק בן-צבי נפטר בשנת 1963, ונקבר בהר המנוחות כאחד מן העם ולא בחלקת גדולי האומה. הבית המשיך לשמש כמעון הנשיא גם בתחילת כהונתו של זלמן שז''ר, עד שנת 1971, בה עבר למקומו הנוכחי בשכונת טלביה.

בחצר הבית אפשר לראות מספר פריטים מעניינים, ביניהם: תבליט מעשה ידיה של בתיה לישנסקי בהשראת שירו של אלתרמן ''מגש הכסף'', ותעתיק של ''פסיפס מעון'' שנחשף סמוך לקיבוץ נירים ושימש כרצפת בית כנסת במאה השישית.

לעיון נוסף:
1)     א' רמון, דוקטור מול דוקטור גר:שכונת רחביה בירושלים, ירושלים תשנ''ח.
2)     ד' קרויאנקר, אדריכלות בירושלים:הבנייה בתקופת המנדט הבריטי, ירושלים 1989.
3)     ר' גפני, מקדש מעט: בתי כנסת מוכרים ונסתרים בירושלים, ירושלים תשס''ד.

נכתב על ידי צוות מרכז רחל ינאית בן-צבי ללימודי ירושלים, 2007.
  המרכז ללימודי ארץ ישראל
  מרכז רחל ינאית ללימודי ירושלים
  אריאל - המרכז לתולדות ירושלים בימי בית ראשון
אברבנאל 12
02-5398888
02-5638310
ybz@ybz.org.il
http://www.ybz.org.il
יד יצחק בן-צבי יד יצחק בן-צבי
22-oct-2009 - עודכן בתאריך
 
חזור