עיריית ירושלים - פרטי אתר

<< חזרה


    תחנת הרכבת הישנה
תחנת הרכבת ההיסטורית של ירושלים
ב-1892 זכתה ירושלים העות'מאנית לחידוש מעורר התרגשות עצומה, עד כי אלפים מיושביה באו לראות את הדבר במו עיניהם: הרכבת הגיעה לירושלים. ''הקיטור בא!'' כתב אליעזר בן יהודה בעיתון 'הצבי' על
המאורע, לפני שהמציא את המילה 'רכבת', '' המונים-המונים בעמק רפאים, איש ואשה, נער וזקן... ינהרו ששים ושמחים לראות את כדורי האש ומשואות העשן וקול בעבוע מים וקול צפירה וקול תרועת העם.'' הנחת מסילת הברזל וחיבורה של ירושלים לעיר הנמל יפו הפכה בן לילה את העיר הנחשלת והמרוחקת לחלק מן האימפריה העות'מאנית, דבר שבישר את הטכנולוגיה ואת השכלה, כדברי בן יהודה: ''כולם חשים שקול הצפירה של מכונת הקיטור הוא קול השופר של ההשכלה, הוא המבשר חיים חדשים, חיים של עבודה, חיים של תעורה תמידית... וירושלים עיר הקודש, עיר דוד ושלמה, עיר הנביאים הגדולים, מחוברת לעולם ההשכלה בכוח הקיטור!''
רעיון הרכבת לירושלים עלה כבר במחצית המאה ה-19, אולם עיכובים שונים, בעיקר כלכליים, עיכבו את התוכניות. השלטון העות'מאני הציע את הפעלת קו ירושלים-יפו לזכיינים תמורת סלילת המסילה, ובתחילה זכה במכרז היזם היהודי יוסף נבון. בסופו של דבר פשט נבון את הרגל, והזיכיון הועבר לידי חברה צרפתית, שסללה את התוואי דרך נחל שורק ועמק רפאים.
הנסיעה מיפו לירושלים היתה אטית מאד וארכה למעלה מארבע שעות, אולם בהשוואה למסע הארוך כמעט כפליים במרכבת סוסים דרך שער הגיא, נחשב הדבר למהיר במיוחד. הנוסעים היו יורדים בירושלים, בתחנה שכללה מבנה מרכזי, רציף, ומחסני אחסון לסחורות. המבנה המרכזי הסימטרי, העומד עד היום, זהה כמעט לתחנות רכבת בנות התקופה בארץ, כמו ברמלה וביפו. הגג המשולש של הבניין והקמרונים משני צדי אולם הוספו בשלב מאוחר יותר בידי הבריטים. הבניין עבר שיפוצים רבים לאורך השנים, אולם צורתו הבסיסית לא השתנתה רבות.
למרות ההתרגשות הגדולה מהרכבת, ירדה קרנה שנים ספורות לאחר חנוכתה, כפי שמעידה כתבה של בן יהודה ב'הצבי' משנת 1907, בה הוא מתלונן על ''שחסרים ברכבת דברים נחוצים כל כך. איה למשל בעגלות הרכבת המים לשתיה, המים לרחיצה? איה למשל אפרונים לאפר הסיגריות? ואחרון אחרון חביב: איה, במחילה מכבודכם, בית הכבוד החשוב כל כך בנסיעות ארוכות?...'' למרות זאת, פעלה הרכבת ברציפות עד 1948, שאז פסקה התנועה בקו יפו-ירושלים עקב מלחמת העצמאות. אחרי המלחמה חזרה הרכבת לתפקד, ובסוף שנות ה-50 אף עברה המסילה שיפוץ מאסיבי, אולם מהירותה המוגבלת, מצבה הירוד של המסילה והשיפור באמצעי התחבורה האחרים, הביאו לירידה משמעותית במספר הנוסעים, עד כי במשך שנים פעלה רק רכבת אחת ביום לתחנת ירושלים וממנה. בשנת 1998 סגרה רכבת ישראל את הקו לירושלים, והוא נפתח שוב, הפעם לתחנה חדשה בירושלים, ליד קניון מלחה. תחנת הרכבת הישנה נזנחה וננטשה, למרות שהוגדרה כמבנה לשימור. כמה תוכניות הוצעו לשיקומה, ובשנים האחרונות אף החלו לפעול בשטח המחסנים מסעדות ואירועי תרבות, אולם פעילות זו בוטלה עקב התנגדות תושבי האזור לרעש, ורוב שטחי התחנה משמשים היום בעיקר לחניה.


נכתב על ידי צוות מרכז רחל ינאית בן-צבי ללימודי ירושלים, 2010.
 
ככר רמז  
התחנה עצמה סגורה לשיפוצים. במתחם המחסנים פועל תיאטרון וכמה מסעדות  
14, 21, 7,8  
ניתן להביט במסילה דרך מעבר צר מרחוב דרך בית לחם
כשר